רש"י על מנחות ל״ז ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ל״ז ע״א:ח׳ רש"י על מנחות ל״ז ע״ב:ב׳ »

1 מנחות פתח ↗

״אַךְ״ – חִלֵּק, שָׁאנֵי הָכָא דִּבְגוּלְגּוֹלֶת תְּלָא רַחֲמָנָא.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

עכ"פ רבינו מפרש הך דערכין דף י"א הטעם משום דמניח עבודתו וא"כ אין נ"מ בין מסייע לעושה. ובאמת נראה דהא דאמר במגילה דף ג' כהנים בעבודתם כו' ר"ל דלא נימא דאסור להניח עבודתו ולצאת קמ"ל. אך כל זה אם נימא דשירה הויא עבודה ועי' תמורה דף י"ד ע"א דהך דאדם מביא נסכיו למחר או בלילה קאי אנסכים של מוסף שבת ביו"ט ועי' ערכין דף י' ע"ב ופסחים דף צ"ה דאף דאין שירה בלילה מ"מ לילה המקודש לחג גם אז יכול לומר שירה. וזה תליא בהך דשם דף י"א דאין כפרה אלא ביום זהו שירה שהוא בגדר כפרה אבל לא זה שהוא בגדר מצוה וכן ר"ל שם גבי בכורים ע"ש ברש"י ותוס'. ובאמת דבריהם תמוהים דזה משנה מפורשת בבכורו' פ"ב ובסוכה דף מ"ז ע"ב דבכורים טעונים שיר. אך אם זה גדר עבודה או רק מצוה עי' פסחים דף ל"ח ע"ב אם יש עליהם שם קבוע לו זמן ואז בעי שיר כמבואר בערכין שם וגם אם שייך לומר על זה ציבור עי' ירוש' פ"ג דבכורים גבי יחיד שנתעצל ומביא בכורים בפ"ע מביא גדי ומצופה כסף ועי' ר"ה דף כ"ז דכל כנופיא הוה בכסף ויו"ט בזהב ויהי' נ"מ אם צריך היחיד לומר שירה ועי' בר"ן ספ"ב דמגילה דגרס דקריאת בכורים א"י להיות רק ביום ועי' ירוש' פ"ג דבכורים גבי הניחן בלילה ובמנחות דף כ' גבי נסכים אם הוה לצורך כפרה או לצורך אכילה ותוס' ערכין דף י"ב ע"א ד"ה ותסברא ובירוש' פ"ד דתענית פלוגתא דר"י ור"ל אם אומרים שירה על נסכים הבאים בפ"ע והשירה אומרים של יום העבר ועי' ירוש' שקלים פ"ח דשוחט מוסף שבת ואומר עליו שיר של ר"ח:עכ"פ שיר של מוסף הויא עבודה וכן ס"ל לרבינו בהך דערכין דף י' ע"א דבי"ב ימים אז הי' החליל עבודה ודוקא לפני המזבח ולא בדוכן ודוקא לויים ודוחה שבת ויו"ט וזה ר"ל הך דסוכה דף נ' ע"ב שיר של קרבן דאז הויא עבודה. ועי' מ"ש הרקח בהל' ברכות סימן שס"ט דגבי לויים בשיר כיון שצריך לכוון שיהי' קול אחד פטורים מן התפילה ומן התפילין וכן כהנים ר"ל בשעת התקיעה שהיו תוקעין בחצוצרות אצל בן ארזא וישראלים בזמן שהם מתפללין על הקרבן. וזה ר"ל הך דזבחים דף י"ט ע"א אבל הני דהוו שוערים לא פטירי. וא"ש לפי גירסת רש"י הך דסוכה דף נ"ג:עכ"פ בין גבי כהנים בחצוצרות בין גבי לויים בשיר ובין גבי ב"כ ב' מינים אחד גדר עבודה ואחד גדר מצוה וביו"ט הי' בשעת הקרבן וכן בר"ח הי' במוסף וכן בשבת כמבואר בספרי פ' בהעלותך והויא עבודה ועי' בערכין דף י"ג גבי הך דמוסיפין עד ק"כ ע"ש בתוס' ובדברי רבינו בהל' כלי המקדש פ"ג ה' ד' ה' ובהך דסוכה ד' נ"ה ע"א גבי הך דמרבה בתוקעין וזה ודאי דלא ירבה יותר מן ק"כ. ובאמת הך דראב"ח תליא בפלוגתא דב"ש וב"ה דעירובין ד' מ' אם יש לכל אחד ברכה בפ"ע ועי' סוכה ד' כ"ז ע"א דכל היכא דבעי למיעבד היכר לצורך דבר אחר צריך לעשות במין אחר ועי' מגילה ד' י"ט גבי מגילה הכתובה בין הכתובים ובעירובין ד' ה' ע"ב גבי לחי ותוס' מו"ק ד' כ"ו ע"ב גבי קריעה ובר"ה ד' כ"ז גבי פסוקי תקיעות:והנה בירוש' פ"א דיומא וכ"מ פליגי ר"ע ור"ט אם כהנים בעלי מומין כשרים לתקיעת חצוצרות ועי' זבחים ד' י"ג ע"א אם יש על בע"מ שם בני אהרן ובדברי רבינו בהל' אבל פ"ג הי"א ותו"כ פ' תזריע גבי ראיית כהנים את המצורע ובסנהדרין ד' נ"א ע"ב דמרבה שם מקרא אחרינא ועי' בה"ג בהל' בכורות דמרבה שם מהך קרא דכהן סומא פודה את הבן. ועי' מ"ש בזה בהשמטה לח"ד ובהוריות דף י"ב ע"ב ובפה"מ לרבינו מכות דף י"א גבי מחזיר את הרוצח ובירוש' ספ"ח דשקלים ובדברי רבינו בהל' תו"מ פ"ג ה"כ גבי חביתין אם נעשה כה"ג בע"מ ועי' זבחים ד' צ' ע"ב דאמר שם דיו"ט ור"ח אהני גם לקרבן של שבת. ובכל השנה הוה רק גדר מצוה ולצורך עבודה ולאחר הקרבן וזהו שיטת הירוש' דתענית גבי נ"כ דאהרן. וזה ר"ל ג"כ הך דסוטה ד' ל"ח ר"ח עבודת ציבור ר"ל בשעת עבודה ובהך דמגילה ד' י"ח ר"ל אמה דמקשינן בתו"כ פ' שמיני יציאה לביאה ואז בע"מ כשר ומ"מ שכור אסור וכל זה במקדש אבל במדינה הוה רק מצוה ושכרות רק משום גדר כונה וכמ"ש התוס' כריתות בשם בה"ג:ובמ"ש גבי נסכים אם גדר כפרה או גדר אכילה ושתי' זה תליא במ"ש במ"א אם נסכים הוה חיוב ממילא או בגדר נדרו. וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין ובח"ד ועי' מנחות דף ק"ז ע"ב גבי שור במנה. ונ"מ ג"כ במה דמקשה בגמ' בר"ה דף ו' גבי נדבה היכא משכחת לה דלא אפריש ואמאי לא נימא כגון דאמר הרי זו ונסכיו לא הפריש ועי' מנחות ד' נ"א ע"ב ואם נימא דאינו חייב על זה בב"ת. אך אם נימא דזה רק דין ולא חיוב ובגדר שתי' לא שייך כלל לנדרו וכ"כ במ"א דרבינו ס"ל דגבי נדר וחיוב מלבד שצריך שיקריב וגם מוטל עליו שהוא יקריבם עי' חולין ד' קל"ט ומעילה ד' י"ט דצריך דעת בעלים. אך מ"מ לזה מהני יאוש ומ"מ חזרה קרן לבעלים. וא"ש מ"ש הר"ן נדרים ד' ל"ו ע"א מהך דשקלים פ"ח היכי מצי מקריב ומבואר שם במשנה דהמוצא מחוייב להביא הנסכים. חזינן דזה לא שייך להגוף הקרבן רק להקרבת הקרבן וגבי נדבה מבואר בדברי רבינו בהל' ערכין פ"ו הי"ב ובהל' פה"מ פ"ו ה"ד דיכול ליתנו במתנה לאחר וחל שם בעלים בהקרבה לא בעצם הקרבן על אחר וסומך והוא מקריב. אך בזה נ"מ דלריה"ג הוה זה גדר מכירה וקנין וא"כ ממילא הדמים שייך למוכר ולרבנן רק בגדר מתנה וסילוק וכמו דס"ל להירוש' במס' מע"ש פ"א דאף דאינו יכול למכור מ"מ יכול ליתנו במתנה וכן הדין לגבי מתנות כהונה לדידן כמבואר ב"מ דף י"א ע"ב וכ"כ בזה. וזה ר"ל הגמ' דפסחים ד' פ"ט ע"ב ודף צ' ע"א ומ"מ נהי דלריה"ג חל עלי' שם אתנן מ"מ לא נפסל מהקרבה דזה רק לענין בעלים ולא לענין עצם הקרבן. וכ"כ בזה במ"א גבי חלק הבעלים לשיטת רש"י ב"ק דף י"ב וכ"מ היכא דא"א לאוכלן כגון ב"נ למ"ד מנחות דף ע"ג ע"ב דמקריב שלמים איך יהי' הדין שם דזה ודאי אף כהן בקרבנו אין לו רק זכות שיוכל להקריב בכ"ז שירצה אבל זכי' בעצם אין לו רק לאחר שחיטה משולחן גבוה כמבואר סוף ערכין. אך זה רק בחלק הכהנים אבל לא בחלק הבעלים ונ"מ דלכך מבואר בירוש' פ"ב דקדושין דגבי בכור גם בתם יכול לקדש אחר שחיטה. וזה תליא בהך מחלוקת דתמורה דף ז' ע"ב דלאחר נתינה לכהן מיקרי קרבן כהן וכ"כ בזה. ועי' ב"ק דף ק"ט ע"ב ובדברי רבינו והר"א ז"ל שם. ונ"מ ג"כ במה דמבואר בירוש' ב"ק ספ"ט דאם נתן קרבן לקרב למשמר שלו ולא הקריבו אותו נוטלין מהם ע"ש. אך זה רק בכל הקרבנות דלא זכה כלל כמבואר בתמורה שם אבל גבי בכור אף לשיטת הירוש' חלה פ"ד ותוספ' סוכה דצריך ליתנו לכהן של אותו משמר י"ל דזכה בו ונעשה קרבן שלו ויכול להקריבו בכל זמן שירצה וכ"כ במ"א בשיטת רש"י זבחים דף ק"ב ע"ב דלא שייך משמר גבי בכור ובדברי רבינו בהל' ערכין פ"ה ומה דמשמע בתמורה ד' ח' דלית בי' ב"ת ולפי"ז י"ל דאם אמר הרי זו ונתן לכהן שבאותו משמר יכול הכהן להקריבו בכל זמן שירצה ועי' במ"ש רבינו בפה"מ פ"ח דשקלים שם שאם אח"כ באו הבעלים צריך לשלם להם דמי הבשר וכ"כ בזה בח"ד דזה רק בגדר הנאה ולא בגדר גזל וכמו הך דפסחים דף פ"ו ע"ב לפי פי' רבינו בפ"ט ה"ו מהל' ק"פ:ואם שתה רביעית שאינו מזוג כשיעור אז לא מהני שינה דהוה פסול עצם עי' מ"ש רבינו שם בה"ז גבי כהן בזמה"ז אם הוא ראוי לעבודה דאז אין נ"מ אם הוא שכור או לא וגבי יין מבואר בפ"א מהל' ביאת מקדש הט"ו דרק אם כשר לעבודה וכן מבואר בתו"כ פ' שמיני ופ' אחרי דבע"מ פטורין ולא כמו גבי טמא דבע"מ חייב כמ"ש רבינו בס"ה ביאת מקדש ועי' יבמות דף ל"ב ע"ב ע"ש בתוס'. אך י"ל דזה רק על ביאה לחוד וכשיטת רבינו דגם אביאה ריקנית חייב מה"ת:עכ"פ בזמה"ז כיון דליכא עבודה אם מכיר משמרתו וא"כ נקרא ראוי לעבודה דלעבודה בעינן מיוחס עי' יבמות ד' ק' ע"ב וכתובות דף כ"ד ורש"י תענית ד' י"ז ע"א חל עליו התקנה שאסורים לשתות יין והוה כמו דבר שבמנין ועי' פסחים ד' נ' ע"א וד' ק"ח ע"א גבי הך דר"ש וכ"מ וכיון דחזינן דגזרו על כל המשמר אף שאינם עובדין ועי' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל גבי בית אב בלילה דאינם שותין אם משום למחר או משום הקטרה דהלילה. וזה תליא אם הפיכת הצינורא המבואר בשבועות ד' י"ז וכ"מ דהויא עבודה אם זה הוה חיוב או לא עי' תוס' מעילה ד' י' ורש"י זבחים ד' ק"ט ע"א. וא"כ לשיטת רבינו קאי על בית אב של מחר ולהר"א ז"ל קאי על בית אב של היום:עכ"פ כל היכא דהויא תקנה לא נתבטלה וכמו כל דבר שבמנין ועי' ביצה ד' י"ח גבי טבילת כלים ביו"ט אף דליכא כלל הטעם דד"א וכמו בנדה ד' ה' ע"א גבי כתמים דמחמירין טפי וביבמות ד' ל"ה וד' מ"א גבי הבחנה ובר"ה ד' י"ט גבי לאחריהם דמגילת תענית אף היכא דיש יו"ט מה"ת. ובמ"א הארכתי בדברי רבינו בהל' פה"מ פ"ב הי"ב אם לא שאל ונתן כו' דאמאי לא נימא דנדחה כמו שם בהכ"ג גבי דם קדשים כיון דשחוטין נדחים. אך י"ל דאף דדיחוי הוה פסול עצמיי מ"מ לא עדיף מהדבר שנדחה ע"י וכיון דקי"ל דשלא במקומו כמקומו דמי עי' זבחים ד' כ"ו ע"ב ובעלים נתכפרו ה"נ כן ועי' בכורות ד' כ"ה ע"ב גבי בע"מ יבקר ובזבחים ד' ע"ג ע"ב ברש"י דלמ"ד בע"ח נדחים אף אם אח"כ הוכר הפסול לא מהני ואמאי לא נימא דבזה פליגי ת"ק ור"י ועי' יומא ד' ס"ב וס"ד וצ"ל כיון דעיקר הדיחוי הוא מחמת התערובות של בע"מ לא עדיף מיני' וגבי בע"מ יש קרא ביומא שם דעבר מומו מרצה. גם י"ל דכיון דהמום ניכר לא מיקרי תערובות כלל דהוה כעומד בפ"ע וכ"כ בזה במ"א בדברי רבינו בהל' מא"ס גבי גבינות עכו"ם ורש"י סוכה ד' י' ע"ב ועי' בירוש' קדושין פ"א במה דאמר שם כהנת מותרת לצאת חו"ל דלא כן כו' א"כ אתה מדחה כו' ר"ל דעיקר הטעם דגזרו טומאה על חו"ל כדי שלא ירגילו לילך שם ועי' נזיר דף י"ט ע"ב ובתרומות פ"ב הי"ז ובהל' בכורים פ"ה ה"ז וכ"מ ואח"כ גזרו על כהן שלא יצא לחו"ל אף באקראי בעלמא וכל הני דמבואר בקדושין דף ל"א וכתובות ד' קי"ב וכ"מ דלא היו מתירין לצאת לחו"ל אף באקראי מבואר בירוש' דזה רק על כהן עי' רפ"ג דמו"ק בירוש' וכ"מ ומחמת טומאה א"כ לפי"ז לא שייך גבי כהנת אף דבאמת עיקר הטומאה שלא יהי' בחו"ל וזה שייך אף בכהנת דגם אשה כן המבואר בכ"מ ואמר שם דאתה מדחה פ' טמאות ר"ל דאתא לזלזולי בטומאה דשם מותרין נשים וכעין זה אמרינן בערכין ד' י"א נפיק מני' חורבא ע"ש ועי' בעירובין ד' ק"ה דגבי טומאת ע"ז מוכח שם דכהן אסור לטמא ועי' בכורות ד' כ"ט ור"ה ד' ט"ז ובירוש' פסחים פ"ט טומאת ע"ז עשו אותה כזיבה וצרעת. וכן נ"מ להך דנזיר ד' מ"ג גבי גוסס למ"ד דכהן מוזהר אם קרובים מותרים אז להיות שם כיון דאז ליכא חיוב לטפל עי' ב"מ ד' ט"ז וירוש' פ"ה דכתובות ועירובין ד' מ"א ע"ב ור"ה ד' י"ז ע"א אך אם נימא דאזלינן בתר עיקר לא חמיר גוסס ממת ועי' שבת ד' ג' ע"ב גבי ידו של אדם וד' קי"א גבי יוהכ"פ לגבי טבילה ובירוש' גיטין פ"ט ע"מ שתבעל לפ' כו' ובהך דמנחות ד' כ"א גבי דם שקרש דאמרינן שם הואיל ונדחה אם ר"ל מחמת דנדחה לקרבן ידחה גם לאיסור וע"ש דף נ"ד ע"א דר"י ס"ל אין דיחוי באיסורין וכה"ג בירוש' ערלה פ"ב דבר שיש בו איסור וטומאה היכא דנתבטל האיסור בטל גם הטומאה וכ"כ בזה. והנה בהל' מא"ס כתבתי דהא דאמר חולין ד' צ"ז ע"ב וביצה ד' ל"ח וכ"מ ועי' תוס' ע"ז ד' ל"ד וד' ס"ו וס"ט ובפה"מ ערלה פ"ב ר"ל כך דכל דבר שהתורה אסרה אותו בפרטות א"א בשום ענין שיותר אף אם אין בו טעם עי' חולין ד' קכ"א ומנחות ד' ס"ט רק היכא דנעשה ע"י סיבה כמו ע"י תערובות וזה הוה רק ממילא ולכך אם נתבטל מותר דהוה כמו שלא הי' כלל הסיבה עי' ביצה ד' ה' ע"ב ביצה במנין מי הוה משא"כ דבר דעיקר המציאות שלו לתקן אחרים זה לא מיקרי סיבה ואסור וכמו שאור ותבלין ומלח עי' חולין ד' ו' והך לטעמא עבידא ר"ל שהדבר לא נעשה רק לזה וכמו שפי' רבינו בהל' טוען דברים העשויין להשאיל כו'. וכה"ג י"ל מה דמבואר בנדרים ד' מ"ז ע"ב דמביא ראי' מהמקדש בערלה ור"ל דס"ל דקאי אף על ערלת חו"ל דיכול לספק וליתנה לאחר אך זה רק בה אבל בדמי' אם נימא דאסור שם אין נ"מ דיש עליהם שם איסור לא שם ערלה וכן נ"מ גבי דבש תמרים וכה"ג לשיטת רבינו בספ"י מהל' מא"ס דהאיסור הוא מחמת שבא מדבר האסור וזה ר"ל פסחים דף כ"ה וכ"מ זיעה בעלמא והני אסור אף בערלה של חו"ל ולא מהני ספקא משא"כ ביין ושמן דחל עליהם שם האיסור עצמו של ערלה קיל ועי' ב"ק דף ק"א ע"א בתוס' גבי משקה של קליפין ושבת דף קט"ז גבי גליונים וב"ק דף ס"ט ע"ב גבי מע"ש דכיון דממון גבוה ומ"מ קרי' רחמנא מעשרו אף אם אינם ברשותו לא איכפת לן ועי' פסחים דף צ"ג ע"ב אין דרך רחוקה לטמא ובזה יש ליישב מ"ש הר"א י"ל בהל' מח"כ פ"ב ה"ד גבי גר שראה כו' דהא ע"כ מיירי שלא מל וא"כ מיירי שנתגייר כשהוא מהול ואם הטפת דם ברית מעכב לגירות היכא משכחת לה אך כיון דראה קרי וגבי ישראל כה"ג אינו מטמא בזיבה רק אם ראה כשהי' גוי מחמת גזה"כ כמבואר נזיר דף ס"ו אין נ"מ אם יש עוד דבר לתלות ועי' זבחים דף צ"ט ודף ק"י ומנחות דף נ"ז וכ"מ. אך זה תליא אם הטפת ד"ב הוא דבר בפ"ע או שע"י הוה כמו שמל הכל וכמו גבי חצי קנה פגום לענין שחיטה בחולין דף י"ט ע"ב ודף כ"ט ע"ב וכ"כ בזה במ"א גבי הפרה וגבי פיגול במעילה דף ג' ע"ב אם לאחר שיגמור הדבר מתחיל הפעולה למפרע ולכך בשבת דף קל"ג ע"ב קרי להני דיש בו ציצין המעכבין ערל וביבמות דף ע"א ע"ב מצריך קרא לזה גבי פסח ע"ש בתוס' ובירוש' אך כך דלגבי מי שהחיוב עליו שיפעול אז ההתחלה ג"כ מיקרי פעולה עי' ב"ק דף י' ודף נ"א אבל לגבי הנפעל כ"ז שלא נגמר אין עליו שם הפעולה כלל ועי' תוס' חולין דף קכ"ג ע"א ד"ה טלית ובפלוגתא דב"ש וב"ה בנדה דף ע"ב גבי ראי' ראשונה של זיבה גבי היסט ואנן קי"ל כב"ה מ"מ מבואר בתו"כ בסוף פ' מצורע דבועל שומרת יום בראשון שלה אם אח"כ תראה שני ושלישי הוה כמו בועל זבה גדולה וגם הוא צריך לשמור ז' ימים אף דבכל שומרת יום אין הבועל צריך לשמור רק יום אחד ובזה א"ש מה דצריך תרי קראי לטמא את בועלה בנדה דף ל"ה ע"ב ודף ע"ג ע"א אך נ"מ לכה"ג לשומרת יום כזה וכמ"ש התוס' שם דף ל"ה ע"א בד"ה לעולם גבי רוקו ומ"ר ועי' כריתות דף ח' ע"א דקרי לראי' ראשונה ש"ז בעלמא וכ"כ בזה דנ"מ במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בפ"א מהל' מו"מ הי"ב במ"ש שם בין איש קטן ע"ש בהשגת משום דאזלי לשיטתייהו דרבינו פוסק כמ"ד בנדה דף מ"ג דכל ש"ז שאינו מזריע טהור ושל קטן אינו מזריע עי' סנהדרין דף ס"ט וא"כ גבי זיבה דא"צ זה גם של קטן טמא. משא"כ להר"א ס"ל דזה הוה מחמת גזיה"כ וכ"כ בזה בח"א דמוכח בחולין דף נ"א דגבי קטן ראי' ראשונה שלו אינו מטמא באונס הרי חזינין דהראי' ראשונה בקטן הוה משום זיבה ובאמת י"ל דאף לב"ש דס"ל דמסיט ראי' ראשונה של זוב תולין מ"מ אם הוה באונס לכ"ע טהור ועי' נדה דף ל"ז ע"א מבואר שם דגם זיבה של אונס לאחר שנעשה זב מטמא במשא והוה כמו מעיין ונ"מ לגבי ראי' ראשונה של מצורע דקי"ל דמטמא במשא ובאמת רבינו ס"ל דגבי מצורע ליכא מעיינות רק בגדר משקין טמאים עי' בהל' מו"מ פ"ה ה"ה רק גבי ראי' א' גזיה"כ ואם הי' אונס אינו מטמא במשא וכן נ"מ גבי זב קטן שראה קרי תוך מעל"ע אם מטמא עי' נזיר דף ס"ו וב"ק דף כ"ה ונדה דף כ"ב דאם הטומאה מחמת מעיין או מחמת צחצוחי זיבה שפיר מטמא ועי' רש"י נדה דף נ"ו ע"א ובמחלוקת דסוף מכשירין ונזיר דף ס"ד וכן יהי' נ"מ דהנה מפה"מ מקואות פ"ח מ"ד נראה דס"ל דהא דקי"ל דש"ז של ב"נ במעי ישראלית טהורה זה רק הזרע אבל האשה יש עלי' גדר פולטת לדידן דקי"ל נדה דף מ"ב רואה הויא וכן משמע מהך דאחמור בסיני אף דבשעת שימוש עדיין הוו ב"נ עי' רש"י סנהדרין דף פ"ב ותוס' שם דף ס"ח ע"ב. והנה באמת גם בב"ק כן דעי' בנדה דף כ"ב ובדברי רבינו פ"ה מהל' אה"ט ה"א ובמ"ש רש"י נדה דף מ"ב ע"א דצריך בנוגע כחתימת פי האמה ע"ש ברש"י ותוס'. אך כך דכ"כ דהא דקי"ל דגבי נדה וזבה מטמא בפנים וגבי זב וב"ק עד שתצא אם ר"ל דאין שם זב וב"ק עליו או דאין חל על הראי' שם זיבה עד שתצא. והנה הך דשם דף מ"ג גבי ב"נ שהרהר וירד וטבל י"ל דהבעייא דשם לא הוה רק לענין הקרי אבל הוא עצמו שפיר הוה ב"ק ומלשון רבינו שם בה"ד לכאורה משמע דהך דאם אינו מרגיש אין מטמא זה רק על ש"ז אבל לא על האדם ונ"מ גבי ב"נ שהרהר ונעקר ויצא בלא הרגשה דלכאורה טהורה ממ"נ דאם בתר עקירה אז הי' ב"נ ואם בתר יציאה אז הי' בלא הרגשה אך אם נימא דהראי' גופה יש עלי' שם ב"ק אף דהש"ז אינה טמאה וא"כ כך דהרואה בכ"ש זה רק היכא דהוא והש"ז טמאים אבל היכא דרק הוא טמא אבל הש"ז אינו טמא אז צריך כחתימת פי האמה. וזה ר"ל הגמ' בנדה דף כ"ב תיפק לי' דהוא עצמו אינו מטמא ר"ל דהיכא דהטומאה רק על עצמו אז אינו טמא רק אם הי' שיעור כנ"ל משא"כ הכא דש"ז טמא אז א"צ זה. אך מ"מ כ"ז שלא יצא לחוץ אינו טמא דאין עליו שם ש"ז ועי' חולין דף ע' גבי נתרחבו כותלי רחם וכן נ"מ גבי דם טהרה של מצורעת דקי"ל דטמא די"ל דשם בעייא שיוצא לחוץ כיון דלא הוה בגדר רואה רק מחמת דין ועי' בדברי רבינו בהל' מו"מ פ"ה ה"ג דנקט חוץ לבין השיניים ורש"י ותוס' שם לא ס"ל כן ולשיטת רבינו אמאי לא דמי להך בעייא דשם דף מ"ג גבי נעקר מ"ר צ"ל כשיטת רבינו דהטבילה מועלת לדם שיטהר ועי' במ"ש התוס' נדה דף מ"ב ע"ב דלענין דם לידה אינו מטמא רק חוץ לפרוזדור. וכ"כ בזה בח"א דגבי לידה יש ב' מיני דמים דם לידה זה דם טמא מין אחר ולא מצטרף לזיבה ודם שרואה מחמת פתיחת הקבר הוה עליו שם דם נדה או דם זיבה. ועי' במ"ש התוס' כריתות דף י' ל"ל קרא ללידה שהיא טמאה תיפק לי' מטעם דא"א לפתיחת הקבר ע"ש. ולכאורה קשה הא נ"מ אם ילדה בימי טוהר כמבואר שם דף ז' ע"ב. וכ"כ בזה בח"א אם גם הדם שרואה אז טמאה או רק מחמת לידה אך לפי שיטת ר"א נדה דף ל"ח ע"ב גבי קושי בימי טוהר טמא אלמא דימי טוהר לא הוה טהרה רק אם רואה בלא סיבה וה"נ כן ואכמ"ל. גם י"ל דכיון שאח"כ נתגיירה וקיבלה המצות יש עלי' שם גיורת למפרע ועי' חולין דף ס"ט ע"ב ע"ש:וכ"כ לחלק כה"ג בעיר הנדחת אם יש שם עיר הנדחת על כל דברים פרטים שבתוכה או אינם נקראים רק איסורי הנאה עי' בדברי רבינו בהל' ע"ז פ"ד הי"ב וי"ג דדייק שם כשור הנסקל וגם בבהמה חצי' חולין דייק שם שהיתה בתוכה אך י"ל דלכך נקט זה משום דכשהיתה הבהמה בתוך העיר חל עלי' האיסור ממילא והבשר אסור משום שבא מבהמה אסורה ועי' ביצה דף ל"ז ע"ב גבי תחומין ודף ל"ח ע"ב והטעם דהוה כמו פנים חדשות ואסור ממילא משא"כ כשהיתה חוצה לה רק בשעת גמר דין נקבצה לתוכה כמ"ש רבינו אז א"א לחול גמר דין ולאסור נכסים של אחרים ועי' נדרים דף מ"ו גבי חצר השותפין אם אסור גם לאחר שחלקו וע"ש בר"ן וכ"כ בח"ב גבי עבד היכא שהרג בשוגג דאין רשות ביד גואל הדם להורגו וכן גבי שפחה מעוברת היכא דהולד של אחר. וכ"כ בזה דנ"מ לגבי פרש של בהמה של עיר הנדחת דאם מטעם איסור הנאה מותר ואם מטעם שללה וכל אשר בה אסור ועי' ירוש' ע"ז פ"ב גבי מצא בה טבעת ובנזיר דף נ"א גבי גלגלין אם הוה כגופה עי' מעילה דף י"ב ע"ב גבי פרש שבחצר דאמר שם דלא הוה כגופה. אך באמת מדברי רבינו בהל' מעילה פ"ה ה"ו נרא' שמפרש דלא דהפרש הוא מהבהמה של הקדש רק מחמת דהחצר הוא של הקדש ומה דאמר שם מעלמא אתיא קאי אשוורים כמו ב"מ דף ק"ב בתורא דאתיא מעלמא ומשום דהחצר הוה בסיס להם וכמו גבי קן שבאילן שם דף י"ד. ועי' בדברי רבינו בהל' מעילה פ"ה ה"ז ופ"ח מהל' ע"ז ובע"ז דף כ"ט ע"ב גבי קיבה של עולה וחולין דף ע"ב. וכן נ"מ גבי קטן בציצית עי' תוס' ערכין דף ב' ע"ב ד"ה היודע דאף למ"ד חובת טלית מ"מ צריך שיהי' יודע להתעטף וגם נ"מ לשיטת הראשונים בהך דמנחות דף מ"א גבי טלית שצריך שיהא קטן מתעטף בו רובו והוא בן ט' א"כ קטן מזה אף שהוא בר חינוך מ"מ פטור דאין בו שם טלית. ועי' חגיגה דף ו' ע"א גבי קטן חיגר ומגילה דף כ"ד גבי פוחח וב"מ דף ק"ב גבי קן בחצירו של קטן דבגדול לא שייך דין גזל כה"ג משום דחייב בשלוח ומ"מ יש בקטן גזל מפני דרכי שלום. וזה תליא במחלוקת הראשונים אם שייר גדר חנוך גבי אבלות בקטן עי' מו"ק ד' י"ד משום די"ל דלא מיקרי שמיעה וע"ש ד' כ' ע"ב גבי שמע שמועה קרובה בשבת או ביו"ט ובמוצ"ש נעשה רחוקה דלא הוה שמועה כיון דליכא אבלות וה"נ כן ועי' בנדרים דף פ"ו ע"ב גבי הפרה כה"ג. וגם יהי' נ"מ במ"ש במ"א דגבי אבל חל אבלות גם על החפצים שלו וכמו הך דביצה ד' י"ז ע"א דקמחו נאסר ועי' רש"י מו"ק ד' י"א ע"ב:ובזה א"ש דברי ר"ת ז"ל דס"ל דהך דמו"ק ד' י"ב ע"א גבי קבולת בשבת ויו"ט קאי על אבל ע"ש בתוס' ובע"ז דף כ"א ע"ב. וכבר עמד על זה בעהמא"ו דהא אז ליכא אבלות. אך לפי מ"ש א"ש דמ"מ על נכסים שלו חל אבלות גם אז דבהם לא שייך יו"ט והוא דבר בפ"ע לא תליא בו ולכך מבואר שם דף י"ט דלאחר הרגל מלאכתו נעשית ע"י אחרים דאבלות שלהם כבר נגמר ועי' רש"י סנהדרין דף מ"ז ע"ב וכן גבי שותפין ע"ש ד' י"א ע"ב דחל אבלות ממילא על הנכסים ועי' בדברי רבינו בפ"ה מהל' אבל ה"ט וכן שיטת רשב"ם במו"ק דף כ"א ע"א וע"ב דמותר לאבל לעשות לאחר ג' אך זה רק מלאכה של אחר אבל נכסיו חל עליהם אבלות כל ז':ועי' במה דס"ל לרבינו בהל' ביאת מקדש פ"ד הי"ד דלדידן דפסקינין טומאה דחוי' כמו דאמרינין דאם איכא טהורים בבית אב אחר הם מקריבים ה"ה במשמר אחר ועי' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' כלי המקדש פ"ד ה"ז גבי כהן שנתן קרבנו לכהן אחר אם האכילה והקטרת אימורים הם שייכים לו או לכהן העובד. וזה ר"ל מ"ש לעיל אם זה כמו מתנה או שליחות ועי' בתמורה דף כ' ע"ב ובתוס' יומא דף מ"א ע"ב דעבודה נקרא הקטרה ועי' רש"י ב"ק דף ק"ט ע"ב ובתוס' יבמות דף צ"ט ע"ב בשם הירוש' ואכמ"ל:עכ"פ היכא דהוה רק גזיה"כ לא מחמת הפעולה שנפעלה ס"ל להר"א ז"ל דזה רק אם נעשה במקום החיוב דהיינו כגון ששתה בפנים ועי' פסחים דף ס"ז ע"א דאמר שם ר"ח מצורע שנכנס הכתוב נתקו לעשה ר"ל אם צריך שלא יכנס למחנה או שלא יהא במחנה או שיהי' לבדו. ונ"מ אם נכנס דרך גגין למחנה אם עבר ועי' נזיר דף מ"ג ע"א וכ"כ בזה בכונת הספרי פ' נשא שאף הטמאים לא עכבו ר"ל כיון דאז נצטוו עי' גיטין דף ס' א"כ לא מיקרי שנכנסו לשם דבשעת כניסה עדיין לא הי' מחיצה קמ"ל וא"כ נמצא דצריך שלא יהי' שם והוה לאו שאין בו מעשה. ועי' מ"ש רבינו בהל' מלכים גבי כניסה למצרים וכן גבי עשיית ע"ז הוא מחלוקת בתו"כ פ' קדושים דר"י ס"ל דיש בו ג' אזהרות דהיינו על הפועל שלא יעשה ועל הפעולה שלא יתהווה ע"י ועל הנפעל שלא יהי' ונ"מ דאם עשה ע"ז במחובר לשיטת התוס' ע"ז דף מ"ה דלא מיקרי ע"ז כלל א"כ אין כאן לא פעולה ולא נפעל מ"מ יש פועל ועי' ירוש' ע"ז פ"ד גבי חצב צלם לע"ז מתרין בו על כל סיתות ומבואר שם דאם לא נעקרה אין כאן עשי' ואם נעקרה חייב על כל פעולה ופעולה וע"ש ברפ"ד מוכח דאף דעדיין אין עלי' שם ע"ז מ"מ חייב דאמר שם גבי מרקוליס דעל אבן שני' חייב מלקות ועל אבן שלישית דאז עושה ב' פעולות שגומר ע"ז ועובד ע"ז כמבואר שם דף נ"א וקמ"ל דבא בב"א. אך אם לוקה תליא בפלוגתא דר"י ור"ל בחולין דף פ"א ע"ב גבי מלקות ומיתה ועי' ברכות דף נ"ח ע"ב דעל אבנים יש ב' דברים ושם דף נ"א ויהי' נ"מ למה דמבואר בקדושין דף ע"ח דגבי מחזיר גרושתו לא לקי רק בביאה והוי' אם קידש בביאה מאי אם חל כאחת דזה גורם לזה וזה גורם לזה וכן נ"מ למ"ד ביבמות דף י"א ע"ב במחז"ג מן האירוסין פטור דבעייא הוטמאה. ולכאורה קשה דהרי אנן קי"ל דביאה אירוסין עושה ולכאורה כה"ג אמאי לא חל עליו דין אחרי אשר הוטמאה וצ"ל דכיון דזה גופה הוה קנין אין עלי' שם ביאה כלל וכעין מ"ש התוס' כתובות דף ז' ע"ב גבי כלה בלא ברכה כו' דהיכא דבא עלי' לשם קנין לא איכפת לן:ובזה יש ליישב הך דיבמות ד' נ"ח ע"א גבי ארוסה למה לא מוקי כה"ג כגון שקידשה בביאה אך זה לא מיקרי שכיבת בעל ועי' ירוש' רפ"א דקדושין דס"ל שם דהיכא דקידשה בביאה שלא כדרכה נעשית בעולה ובגמ' דילן קדושין ד' ט' ע"ב משמע דלא ס"ל כן. ועי' יומא ד' ס"ד דחייתו לצוק כו'. עכ"פ גבי מחובר אם שייך בו גדר עושה ע"ז וע"ש בע"ב גבי אילן שנטעו ובסוף עבדו. אך נ"מ דגבי הר יש שני טעמים אחד משום מחובר ואחד דאין בו תפיסת יד ע"ש ד' מ"ו וד' מ"ח בתוס' וסנהדרין ד' מ"ז ע"ב ובנטעו ובסוף עבדו לא הוה רק כמו בע"ח ונ"מ לגבי תקרובות עי' בתוס' שם ד' מ"ה ונ"ב וחולין ד' מ':עכ"פ בע"ז יש ג' איסורים וגבי חמץ מבואר בב"ק ד' צ"ח ע"ב דהכל מצווין עליו לבערו. חזינן דהביעור אינו לא משום העבר דהי' אינו שלו ולא משום העתיד דאם ילך אינו שלו רק משום ההווה. ובזה תליא במה דפליגי הראשונים אם שייך בחמץ ניתק לעשה ועי' בפסחים ד' צ"ה וד' כ"ט בתוס' דזה ודאי מה שע"י שישרפנו אינו זה אינו כלום דהא אינו ומה שייך בזה תיקון וגם אם נאכל כך ועי' מ"ש הבעהמא"ו ועי' תוס' מנחות ד' כ"ב ע"ב גבי משקין לכי נסרחו אינו וא"כ לא מיקרי אפשר לנבלה כו' כיון שנסתלק המציאות כלל ועי' פסחים דף מ"ד ע"ב בתוס' גבי ערלה ומכות ד' ח' ע"א גבי שליח ב"ד דאם אינו שליח ב"ד הרי אינו ואין זה מציאות כלל ועי' ירוש' פסחים פ"ב דר' ס"ל דצריך לשרוף חמץ כדי שלא יהא ולא על הווה אלא על להבא ולר"י הוא על הווה דיליף לה מנותר ונותר הוא בגדר תיקון לכ"ע כמ"ש בח"ד מדע"כ צריך להמתין בשלמים מליל שלישי עד יום שלישי. ועי' רש"י פסחים ד' ג' ע"א ותוס' שם ובהך מחלוקת דזבחים ד' נ"ו ע"ב חזקי' ור"י אם משום דעדיין אין חל עליו דין שרפה או משום דא"י לשורפו עי' תוס' שבת ד' כ"ד ע"ב וכ"כ בזה וכן בשאר קדשים דלינה הוה באילת השחר דהיינו קריאת הגבר עי' זבחים ד' כ"א וסוכה דף כ"ט ודף נ"א ותענית דף י"ב וכ"מ ומשרף לא משרפינן עד שיעלה עהש"ח ועי' ירוש' רפ"א דברכות ורפ"ג דיומא ע"ש דיש ג' זמנים. וגם באמת זה ר"ל רש"י במנחות דף ס"ח ע"א גבי האיר המזרח דכ' הנץ וע"ש ד' ה' ע"ב גבי בעצם היום ובירוש' פסחים פ"י ה"ו אלו ממתין כו' ועי' באדר"נ פ"ב דאמר שם בק"ש דר"ג עד קרות הגבר. וכ"כ במ"א דר"ל אם ישלש כמבואר ביומא ד' כ"א. וגם נ"מ דגבי דיני נפשות וכדומה אז מהנץ עד שקיעת החמה משא"כ בשאר דברים עי' סנהדרין דף ל"ו ע"א ואכמ"ל:ובאמת זה תליא אם האיסור הוא הכמות או האיכות והנה בע"ז דף מ"ג ע"ב מביא ראי' מהך דר"א הקפר דגוי מבטל ע"ז שאינו שלו ואח"כ אמר שם דאף דמייאש מ"מ לא מייאש רק מגוף ולא מאיסור וא"כ מה ראי' שיכול לבטל ע"ז של אחר הא נתייאש. אך באמת גבי ע"ז של ב"נ כיון דחזינן דמהני ביטול הרי האיסור רק האיכות ולא הכמות וכמו דאמרינן במנחות ד' כ"ג גבי טומאת נבלה דחזינן דהטומאה רק איכות ולא כמות ולא כמו גבי איסור דהוא עצם ומה דאמרינן בכ"מ דנבלה שאינה ראוי' אין בה חיוב שם לא משום שאין זה נבלה רק משום שאין זה אכילה ועי' בכורות ד' כ"ג וכ"מ ולכך גבי טומאה יש ממוצע בין מיתה לחיים ועי' חולין דף קכ"א ע"ב דחיותו מטהרתו כמ"ש התוס' שם ד' פ"א ע"ב וד' קכ"ח ע"א ועי' תוס' בכורות ד' ז' ע"ב דהיכא שיש דבר הממוזג משנים ואחד חי ואחד מת אינו מטמא חזינן דלא דהמיתה מטמא רק דהחיות מטהר. וכ"כ בזה דגבי בב"ח דהתורה גלתה לנו דע"י הרכבה של הבישול זב"ז נולד לנו מזה איסור חדש וזה ר"ל דרך בישול אסרה תורה דעי"ז הוה הרכבה מזגיות ולא שכוניות וזה ר"ל הך דסנהדרין ד' ד' יכול בחלב ע"ש. אך באמת ר"ל כך אם כונת התורה בשר עם חלב או בשר בחלב. וזה תליא בפלוגתא דרב ולוי בחולין ד' ק"ח ע"ב גבי חצי זית בשר וחצי זית חלב שבישלו זה עם זה ועי' רש"י מעילה ד' י"ז ע"ב גבי פיגול ונותר וזבחים ד' ק"ט גבי לבונה. וכ"כ בזה במ"א דגבי כלאי הכרם המבואר במעילה ד' י"ח דמצטרפין זה עם זה ר"ל דאם אכל חצי זית מן הענבים וחצי זית מהזרע חייב עכ"פ זה תליא אם שניהם אבות בהאיסור או לא ומביא ראי' כיון דרק דרך בישול אסרה תורה חזינן דהוו שני אבות שוין. וכ"כ בזה במה דפליגי תנאי בתוספ' דנגעים ובירוש' פ"ג דערלה באבנים מנוגעות ששרפן ונעשו אפר אם מטמאין ובהנאה אסורין לכ"ע וגבי בגדים אפרן אסור בהנאה כמבואר בתוספ' דערלה ומטמא אינו מטמא לכ"ע ועי' נדה ד' כ"ח ע"ב וד' נ"ה ע"א ונ"ו ע"א גבי יבש ושרוף והופרך מחלוקת דר"י ור"ל ועי' נזיר ד' נ"ג ע"ב וע"כ משום דאבנים מנוגעות אינם מטמאים מחמת עצמן רק מחמת שהם באים מבית המנוגע כמבואר בחולין ד' קכ"ח וא"כ כל שהבית קיים אף אם נשרף האבן טמא וכהך דברכות ד' ל"ז ע"ב בבא מלחם גדולה דעיקרו קיים משא"כ בבגד מנוגע ומת דהטומאה הוא עצמיית וכיון דנאבד העצם פקע הטומאה וכה"ג ס"ל לרבינו בהל' אה"ט פ"ו ה"ה דמשמשי ע"ז מטמאין לאברים ג"כ מהך טעמא דאין הטומאה באה מחמת עצמה ועי' ירוש' פ"א דיבמות גבי אשת אח דבר הבא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור ובכלאים פ"ז ה"ה גבי זרע כרמו בשביעית. וכ"כ בזה לפי מ"ש הר"ש דהגפנים נאסרו ואמאי לא נאסר גם הפירות כעין דמקשה שם בירוש' פ"ה גדל מתוך איסור כו'. אך לפי המבואר בירוש' וכ"כ בזה דכ"ז שאין הדגן והענבים נגמרים אף שהם אסורים מ"מ הזמורות והקשים מותרים וא"כ נמצא דהאוסר הוא הענבים והתבואה וכיון שבטל הגורם בטל האיסור ועי' מנחות דף ט"ו וירוש' פ"ז דכלאים ומה האוסר אינו נאסר כו'. ועי' בתוספ' פי"ב דתרומות דאף דגבי מע"ש מבואר בתרומות פ"י גבי חבילי תלתן א"צ רק לבטל הזרע ולא העץ מ"מ לפדות צריך גם לעץ וכמו יד למע"ש עי' פ"א דמע"ש וספ"ג וכ"כ בזה:עכ"פ הטומאה הוא תואר ולא עצם וכן פיגול ונותר עי' זבחים ד' מ"ג שנפקע איסורן ע"י מזבח. והנה ע"ז של גוי כיון שיש לו תקנה ע"י ביטול והביטול הוא בהתואר לא בהעצם כמבואר בכ"מ. וא"ש הגמ' בע"ז שם דמבטל ע"ז שאינו שלו ר"ל התואר אינו שלו ועי' תוספ' דע"ז פ"ו דר' ס"ל דאם עשה ב"נ ע"ז לישראל לא מהני ביטול. חזינן דלא אזלינן בתר העצם רק בתר התואר ועי' רש"י ע"ז דף י"ט ע"ב ד"ה של ישראל דמפרש שם שעשה ישראל לסחורה ועי' פסחים ד' ל"ח ע"ב גבי חלת תודה וב"ק ד' ס"ו ע"ב וכ"מ דאם עשה לסחורה הוה עליו רק שם כללי ולא פרטי רק משום דאמר איפק בה אנא וכ"כ בזה בח"א בהל' מא"ס גבי טבילת כלים. וזה הנ"מ ע"ז ד' ל"ה ע"ב גבי פת פלטר וזה ג"כ ר"ל רש"י ע"ז ד' ס"ג גבי אתנן וע"ש בתוס' גבי נתן לה דזה ודאי אם לא יבוא כו' צריכה לחזור לו רק זה על עצם הדבר ולא על תואר הדבר ואתנן לא חל רק על תואר מה שראוי לקרבן וגם כיון דעדיין לא בא כו' ולאחר הביאה כבר אינה לא שייך בה גדר אתנן ובאמת כל היכא דצריך שיתבטל הדבר אם אין הדבר בעין לא שייך על מה שיחול הביטול וכ"כ בזה במ"א:ובזה א"ש הך דשבת ד' קמ"ח ע"א גבי ע"פ שחל בשבת דמניח טליתו ומשמע שם דאף דלא פסק יוצא בו ע"ש ואמאי הא יכול לחזור בו וכמבואר ב"ב ד' פ"ה ע"ב וע"ז ד' ע"א ע"ב וע"כ כיון דכבר קרב הפסח ליכא על מה שיחול הביטול ונ"מ גבי אתרוג דשם לא מהני זה דשם נשאר הדבר בעין ושפיר בטל המקח ושוב אינו יוצא בו ועי' ירוש' מעשרות פ"ג גבי דמים מהו שיטבלו כיון דאם הבעלים באים נתבטל המקח ואמר שם דאם יבוא בזמן שנתן לתוך פיו שוב נטבל למפרע כיון דהמקח נתקיים דא"א להחזירו ועי' רש"י שבת שם מדייק דלאחר שבת ויו"ט אז יטול הדמים ופי' ליום שלישי ור"ל משום דמבואר בירוש' פ"א דע"ז ופ"ד דפסחים דעד ג' ימים י"ל דהוה רק נסיון ולא מקח ועי' בתוספ' ע"ז שם דיום אחד הוה נסיון וכעין הך דב"מ ד' מ"ט ע"ב גבי הך דתגרי לוד ועי' תו"י כתובות ד' י"א גבי כיון שהגדולה ובדברי רבינו בהל' מלכים פ"א ה"ו ע"ש. ובהך דתמורה ד' כ"ד דחל שם חטאות המתות על בשר בקדרה. אך י"ל דשם רק גדר איסור עי' בכורות ד' ט"ז. ובאמת רבינו ז"ל אף דנראה דפסק כראב"ש כמבואר בהל' פה"מ פ"ד ה"ג מ"מ לא הביא הך דבשר בקדרה משום דס"ל דתבשיל כמבוער עי' מע"ש פ"ה ע"ש בירוש' וא"כ אינו והך בעיא דע"ז שם גבי הקדיש משום דמבואר בירוש' פ"א דפיאה דהקדש כשרוף ר"ל כמו שאינו דכבר זכה בו רחמנא ועי' רש"י גיטין ד' ט' ע"א גבי אינו חוזר בעבד דזכה בו שמיא ושם ד' ע"ז ע"א:ובזה א"ש מ"ש רש"י ותוס' פסחים ד' מ"ו ע"ב וד' מ"ח ע"א למה לא נימא הואיל ואי בעי כו' גבי הקדש רק משום דהוה כמו שאינו וזה ר"ל התוס' שם משום דכתיב לד' ור"ל כנ"ל. ואף דמבואר בירוש' פ"א דמעשרות דקדשי ב"ה לא יצאו מידי בעלים הראשונים ועי' ב"ק ד' ע"ו וע"ט ויבמות ד' פ"ח ותמורה ד' ל"ב. ובפרט לפי מ"ש התוס' מנחות ד' ע"א ע"ב ותמורה ד' כ"ז ע"ב דלגבי בעלים לא מעכב לא שומא ולא העמדה. מ"מ כאן גבי חמץ לא שייך זה דאין עליו מצות פדי' עכשיו. וזה תליא במה דפליגי ב"ב דף ע"ב ע"ב אי אזלינן בתר פדיון גבי הקדש ר"ל אם הקדש הוה דבר הנמשך ע"י פיו כיון דיכול לשאל עליו ולבטלו מהקדושה וכעין מ"ש התוס' בכורות ד' מ"ט ע"ב גבי פדה"ב דהחיוב הוא נמשכי ובאמת נראה דרבינו ס"ל בהל' בכורים פי"א דיש נ"מ בין פדיון האב לעצמו דאב יש עליו ב' חיובים המצוה של הפדיון והמתנה ולכך חזינן גבי בן חלל אם מת האב לאחר ל' הוה כמו שפדהו כמבואר שם ד' מ"ז ע"ב ור"ל דהוה כמו שקיים המצוה אף דלא נתן כלום. וזהו ג"כ מה דמבואר שם ד' נ"א המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריות והוא לכאורה תמוה מה שייך בזה אחריות דהרי לא עשה כלום וע"ש ד' י"ב ע"ב. אך דנ"מ דאף דקי"ל שם ד' נ' דא"א לפחות זה רק מן שיעור של תורה אבל מהוספה של יחזקאל י"ל דודאי ב"ד הגדול יש בידם כח לפחות. והנה זה ודאי דאזלינן בתר זמן הפדיון. וכ"כ בזה במ"א מהך דערכין דף י"ח ומהך דבכורות ד' י"ב ע"ב ומוסיפין עד עולם א"כ אם הפריש ועדיין לא נתן גבי אב דיש בו גם דין מצוה אם בזמן הפרשה הי' צריך ליתן יותר ובשעת פדיון נפחת מ"מ חל עליו חיוב הראשון ועי' תוס' כתובות ד' י' וירוש' שם רפי"ב גבי חמש שנים וכ"כ כה"ג בהך דסנהדרין ד' ט"ו גבי מתפיס מטלטלין לערכין וכן בהך דרו"ש דבכורות ד' מ"ט ודף י"ב גבי פודה בתוך ל' ג"כ נ"מ אימתי קיים המצוה אליבא דרב דפריעת החוב ל' ודאי לא הוה רק לאחר ל' אבל קיום המצוה י"ל מיד ועי' תוס' ב"ק ד' ע' ושם ד' ע"ט גבי נתנו לפדיון בנו ע"ש ברש"י ותוס' וכן במה דס"ל לרש"י מנחות ד' ל"ז ובכורות ד' מ"ט משום דנפל הוא וע"ש בתוס' י"ל ג"כ דאף דליכא אם נהרג תוך ל' חיוב מ"מ מצוה יש וכן אם הוא נפל אף שהוא חי יותר מל' מ"מ אין בו המצוה ולא החיוב דאין עליו שם בן ולקמן אבאר זה:עכ"פ גבי אב יש עליו גדר מצוה מלבד החיוב של מתנות כהונה. וא"כ ממילא הוה דבר נמשך לא בגדר פטור ולכך מברך על פדיון אבל הבן עצמו הוה רק כמו פריעת חוב שצריך ליתן מתנות כהונה. וזה ר"ל הגמ' שמצותו על אביו שהמצוה הוא רק על האב ועל הבן הוא רק בגדר חוב דמתנות כהונה ולכך הוא עצמו מברך לפדות. ועי' נדרים דף כ"ט ע"א גבי הקדש וקנין אם הוא נמשך או לא וברש"י ב"מ ד' ק"ג ע"א ד"ה הוא ושם דף צ"ח ע"ב ד"ה מי אם זה הוה כמו קנין חדש או מחמת קנין הראשון. ובאמת שם י"ל דמיירי שבשעת שאלה התנה שתהא אחר זמן השאלה שכורה והוא מחמת קנין ראשון וע"ש ד' צ"ז ע"א. ובאמת הא מבואר שם ד' פ"א ע"א דכל שואל לאחר זמן שאילתו הוה ש"ש כ"ז שלא החזירה. וזה תליא אם דיני שומרים הוא מחמת שיעבודו או מחמת גזה"כ ועי' תוס' כתובות ד' מ"ו ע"ב דתליא בשני תירוצים דשם וכ"כ בזה. ונ"מ למ"ש התוס' ב"מ ד' צ"ג ע"ב דיכול השומר להתנות לפטור מפשיעה וע"ש ד' צ"ט וע"ט אם צריך גבי שומרים קנין על החיוב וכן גבי אבדה למ"ד כש"ש דמי ועי' ב"מ ד' ל"א דיש ריבוי באבדה גם על קרקע איך הדין שם דגבי קרקע ליכא דין שומרים ומה חיובו אם ר"ל ההצלה אם גם חיוב הגוף ועי' במה דפליגי הראשונים בנדרים ד' מ"א ע"ב אם מוטל רק חיוב להציל או גם להשביח וברשב"ם ב"ב ד' נ"ד ע"א וב"ק ד' נ"ח ע"א. ובאמת מדברי התוספ' ב"ק פ"ג גבי שור שהי' רודף מבואר דכמו דגבי נפשות כ"ז שיכול פעולה שלא יהרגנו עושה וא"צ התראה ולא שום דבר ועי' סנהדרין ד' ע"ב ע"ב גבי קטן הרודף:

1 אך חלק - אך פדה תפדה במדבר י״ח:ט״ו והאי נמי כנטרף דמי שהרי לא יחיה:

2 בגולגולת תלא רחמנא - לפדיון בכור דכתיב שם ג חמש שקלים לגולגולת והאי אית ליה תרי ואי משום אך חלק השתא מיהא לא מית:

« רש"י על מנחות ל״ז ע״א:ח׳ רש"י על מנחות ל״ז ע״ב:ב׳ »